עת"מ 71368-12-20

תקציר

שני פסקי דין נדונו בפסקה הארוכה שנתת. פסק הדין הראשון (ע"א 8277-02-21) מתייחס לבקשה להשבת זכויות ביחס למקרקעין שייעודם שונה בתכנית קודמת, ולהקצאת חלקות פיצויים שלדעת העותרת נגועות באפליה מגדרית. בית המשפט לא מצא קשר תכנוני הדוק בין שתי התוכניות כדי להצדיק את השבת הזכויות המבוקשות וכן לא מצא אפליה מגדרית בהקצאת חלקות הפיצויים. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיבים 1 ו-2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. פסק הדין השני (ע"א 11738-02-21) עוסק בתכנית המשנה את ייעוד מקרקעי העותרת מ"חקלאיים" ל"שטחים פתוחים". העותרת התנגדה לתוכנית, אך ועדת התכנון הארצית קיבלה אותה. העותרת ערערה לבית המשפט והעלתה שלוש טענות עיקריות: ביטול כביש הגישה הסטטוטורי, החרגת חלקותיהן בתחום איחוד התכנית וחלוקתה, והבקשה להוסיף שימושים חקלאיים לשטח 801. בית המשפט פסק לטובת המשיבים בכל שלוש הנקודות, בציינו כי ההחלטה לבטל את כביש הגישה התבססה על שיקולים תכנוניים מקצועיים, כי מקרקעי העותרת לא קיימו זיקה תכנונית ישירה לתכנית, וכי ההבחנה בין אזור 801 לאזור 803 היא החלטה תכנונית מקצועית. גם הפעם נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם למשיבים 1 ו-2 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.