ת"א 16525-07-15

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם תביעת נזיקין שהגישה אשתו של פושט רגל נגד הכונס הרשמי של הליכי פשיטת הרגל צריכה להידון ללא אישור בית המשפט המחוזי המטפל בתיק. התביעה המדוברת מתייחסת לאירוע שבו כונס הנכסים הרשמי, יחד עם החוקרים ושני עורכי הדין הנאמנים, עשו לכאורה עוול לתובעת בכך שנכנסו לנכסיה ללא רישום או רשות. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את בקשת התובע לצרף את שני עורכי הדין הנאמנים לתביעה, והצדיק את הביקור בביתו של התובע כצעד הכרחי לבירור מצבו הכלכלי של החייב. בעקבות החלטה זו עתרה הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אישר את התנהגותו החוקית של הכונס הרשמי וכי היה על התובע לבקש את אישור בית המשפט המחוזי טרם הגשת התביעה. בית משפט השלום נעתר לבקשה, ודחה את התביעה משלושה טעמים: ראשית, החלטת בית המשפט המחוזי בעניין הנאמנים חלה גם על כונס הנכסים הרשמי; שנית, קיימת "מערכת יחסים משפטית" בין כונס הנכסים הרשמי לבין הנאמנים, כלומר התובע אינו יכול לתבוע צד אחד ללא הצד השני; ושלישית, "כלל ההזדמנות" מונע מהתובע לדון מחדש באותן תביעות נגד צד אחר. פסק הדין מדגיש כי היה על התובע לבקש את אישור בית המשפט המחוזי טרם הגשת תביעת הנזיקין וכי הקרבה המשפטית בין כונס הנכסים הרשמי לבין הנאמנים משתיקה את התובע מלהגיש תביעה נגד הראשון. בנוסף, גם אם כונס הנכסים הרשמי לא היה צד להליך הקודם, כלל ההזדמנות מאפשר לו להעלות טענת הגנה כנגד התובע. עם זאת, בפסק הדין צוין כי אם התובעת סבורה שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה מגבילה אותה מלתבוע את כונס הנכסים הרשמי, היא רשאית להגיש בקשה נפרדת, תוך השארת האפשרות לתביעה עתידית נגדו. בסופו של דבר, בית משפט השלום דוחה את התביעה ומורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע, תוך שהוא משאיר פתוחה גם את האפשרות לבקשה עתידית בעניין כונס הנכסים הרשמי.