עש"א 42493-02-14

תקציר

התיק סובב סביב תביעת חוב בהליך פשיטת רגל. המערער, אביו של החייב, טען כי החוב נוצר רק עם פירעונו על פי הסכם פשרה בשנת 2013, ואילו הנאמן טען כי המועד הקובע לחוב הוא בתוך שישה חודשים מיום צו הכינוס שפורסם בשנת 2007. השופט הסכים עם עמדת הנאמן, וציין כי טענת המערער לא נכללה בהליך פשיטת הרגל משום שהיא חורגת מלוח הזמנים הנקוב. יתר על כן, השופטת הדגישה כי ניתן להגיש תביעת חוב גם בגין התחייבויות עתידיות או מותנות, ואין לקבוע את מועד הפירעון על פי הסכם ערבות או פשרה את המועד האחרון להגשת תביעת החוב. מאחר שהמערערת הייתה צריכה להגיש את התביעה בתחילת שנת 2008 אך עשתה זאת בשנת 2013, היה על השופט לבחון האם יש טעמים להארכת המועד. השופט קבע כי אין הצדקה להארכה של שש שנים, מה גם שהמערערת ידעה על הליך פשיטת הרגל ולא היו לה סיבות ענייניות לעיכוב. השופט התייחס גם לציפיות של נושים אחרים ולהשפעה של תביעה מאוחרת על יעילות הליך פשיטת הרגל. בסופו של דבר, דחה השופט את בקשת המערער להארכה והורה לו לשאת בהוצאות הנאמן.