ע"פ 18/85

תקציר

המשיבים נוקו מאשמת הפרת תקנות מחלות בעלי חיים (מחלות ניוקאסל), תש"ל-1970, האוסרות על הכנסת עופות לחצרים נגועים. התביעה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהמשיבים קיבלו הודעה על הזיהום, דבר שהיה תנאי מוקדם להחלת התקנות. התקנות המדוברות חלו רק על הבעלים או המחזיקים של המקום הנגוע, ולא על זרים כמו המשיבים. כמו כן, ההודעות הנדרשות המצהירות על האזור הנגוע לא הוצאו כראוי. מנהל השירותים הווטרינריים אמנם שלח הודעות למספר מושבים, לרבות זה אליו הביאו המשיבים את האפרוחים, אך פעולה זו לא עמדה בדרישות החוק להודעה. החקיקה חייבה הודעה אישית לבעלים או למחזיק של המקום הנגוע או הודעה לציבור בתוך הרשות המקומית, שאף אחת מהן לא בוצעה. מאחר שלא ניתן היה לצפות באופן סביר שהמשיבים ידעו על הזיהום, לא ניתן היה להטיל עליהם את האחריות על כך שלא קיבלו אישור מרופא וטרינרי לפני הבאת האפרוחים לחווה. עוד ציינו השופטים כי התקנות נועדו להגביל את תחולתה של פקודת מחלות בעלי חיים, תש"ה-1945, ועל כן יש לפרשן בצמצום. בעוד הפקודה אסרה על כל אדם להכניס בעלי חיים לאזור נגוע, התקנות התמקדו בבעלים או במחזיק של המקום הנגוע. ללא הודעה אפקטיבית, לא ניתן היה להרשיע את המשיבים בהפרת התקנות. לפיכך, הערעור על זיכוי המשיבים בבית משפט השלום נדחה.