עת"מ 2439-05-13

תקציר

העותר, תושב כפר סמיע, הגיש עתירה נגד המשיבים משום שנאלץ לסגור דיר בעלי חיים שהיווה מטרד לקהילה ולא יכול היה לבנות מכלאה חלופית על קרקע חקלאית שלטענתו רכש. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה דחתה את בקשתו להיתר להקמת מבנים חקלאיים על הקרקע המדוברת. גם ועדת ערר דחתה את ערעורו על החלטה זו. העותר טען כי החלטת ועדת הערר אינה סבירה, ואילו המשיבים טענו כי הוועדה ניתחה כראוי את המסגרת התכנונית ויישמה אותה. בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר סבירה ומצויה בתחום שיקול הדעת המקצועי הנתון למוסדות התכנון. הקרקע המדוברת הוגדרה כשטח בעל רגישות סביבתית ונופית גבוהה, והבנייה המוצעת הייתה מחייבת תוספת מבני מגורים בלב שטח פתוח, בניגוד לתוכניות החלות. כמו כן, הקרקע נעדרה את התשתיות הדרושות, ואישור הבקשה יהווה תקדים שיחרוג מרוחן וייעודן של תכניות המתאר. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על השטחים הפתוחים וציין כי העותרת לא הוכיחה בעלות על הקרקע. לפיכך נדחתה העתירה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם.