תמ"ש 33826-04-12

תקציר

פסק דין זה דן במקרה בו אב נתן כסף לבנו וכלתו כדי לבנות יחד בית. הכספים נועדו לסייע לבני הזוג, שנקלעו לקשיים כלכליים, לקבל קורת גג ולגדל את ילדיהם. האב תבע את הכסף בחזרה לאחר שנישואי בנו וכלתו התפוצצו והם התגרשו, שכן הוא רצה להחזיר את ההלוואות שלקח למימון הבנייה. עם זאת, השופט קבע כי הכסף שניתן הוא מתנה ללא תנאי ולכן לא ניתן לחזור בו. נימוקי השופט התבססו על תחולת חוק המתנה, הקובע כי מתנה היא שלמה לאחר שניתנה ללא תמורה. נטל ההוכחה לביסוס מתנה מותנית מוטל על התובע, ובמקרה זה לא עלה בידי האב להביא ראיות מספיקות לכך שהמתנה מותנית בהמשך חייהם המשותפים של בני הזוג. למרות שכוונותיו של האב היו נאצלות, תקוותיו לעתיד נישואי בנו לא היוו תנאי תקף להשבת המתנה. יתר על כן, המסמך שהוצג כראיה, חתום כביכול הן על ידי הבן והן על ידי הכלה, המכיר בחוב ומסכים לפרוע לאב, לא נחשב אותנטי, שכן הכלה טענה שלא ראתה אותו ורק חתימת הבן הופיעה עליו. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה, וציין כי המתנה ניתנה בתוך קשר משפחתי קרוב וללא כל התנהגות מחפירה. האב חויב לשלם לנאשמים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. מקרה זה מדגיש את החזקה לטובת מתנות בין קרובי משפחה ואת נטל ההוכחה הגבוה הנדרש לביסוס מתנות מותנות.