בש"פ 2092/95
החלטה עליון
תקציר
הכרעת הדין דנה בפרשנותם של סעיפים רלוונטיים לחוק סדר הדין הפלילי והאם קיימת עילה למעצרו של נאשם באונס. החוק מבחין בין עבירות "חמורות" המנויות במפורש בחוק, לרבות עבירות אלימות כלפי יחידים ועבירות סמים, לבין עבירות נוספות. בעוד עבירות חמורות הן עילת מעצר לאחר הגשת כתב אישום, עבירות אחרות דורשות הוכחת תנאים נוספים. מטרות המעצר מפורטות בחוק, ובעבירות חמורות על התביעה להוכיח את קיומם של סיכונים הכרוכים בתכליות אלה. על התביעה מוטל נטל ההוכחה לחלופות מעצר בגין עבירות שאינן חמורות, ואילו על הנאשם להוכיח נסיבות חריגות בעבירות חמורות. בית המשפט העליון קובע כי ערעורו של הנאשם על המעצר נדחה מאחר שהאונס שבוצע היה אכזרי, וקיים סיכון שהנאשם יבצע עבירות דומות אם ישוחרר. ההחלטה גם מדגישה את הצורך בשיפור בתגובת המשטרה לתלונות מסוג זה.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2092/95 יעקב טלקר נ' מדינת ישראל, עליון (9.4.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.