רע"א 1793/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המחלוקת המקורית הייתה בין בעל אונייה לבין הרשות המנהלת את נמל יפו, בנוגע לחוב דמי עגינה. בעל האנייה טען כי הם אינם יכולים לעזוב את הנמל בשל סגירתו לשיפוצים, ולכן אינם צריכים לשלם את האגרה. בית משפט השלום פסק תחילה לטובת בעל האנייה, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וקבע כי בעל האנייה יכול היה להוציא את סירתו מהנמל לפני הסגירה, ולהמשיך ליהנות משירותי הנמל גם במהלך הסגר. בית המשפט המחוזי, בניסיון לאזן את הצדק, קבע כי על בעל הסירה לשלם רק מחצית מהאגרה. פסק הדין דן גם בהיקש של בית משפט השלום לחוק השכירות וההלוואות, שבית המשפט המחוזי התקשה לקבל, בשל הוראות סעיף 15(ב). המבקש, שביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, טען אף הוא, כי היה מקום להעניק לו זכות קיזוז בגין נזק לסירתו ואובדן הנאה, אך גם זו נדחתה, שכן לא התקיימו תנאי הקיזוז. בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן שינוי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא היווה בסיס לבקשת רשות ערעור, והתביעה לא עוררה שאלות משפטיות או ציבוריות. ככלל, פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לגבות מבעל הסירה רק מחצית מדמי העגינה.