ת"א 48164-08-20

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת חברת הבנייה לתשלום נוסף מהלקוח בגין עבודות שנעשו בדירת הלקוח. החברה טענה כי היא זכאית לתשלום הנוסף משום שהלקוח ביצע שינויים ותוספות תכופות בעבודה, מה שהוביל מטבע הדברים לזמן ביצוע ארוך יותר ממה שתוכנן בתחילה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החברה לא סיפקה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה ולא עמדה בדרישות ההסכם לתשלומים נוספים. כמו כן, בית המשפט מצא כי תביעת החברה התעכבה באופן משמעותי, מה שגרם לנזק ראייתי והעלה חשד לגבי תקפותה. החברה ניסתה לקבל כספים נוספים מהלקוח שלא כשורה, וניסיון זה נכשל. לאחר אירוע זה, החברה לא נקטה כל פעולה נוספת במשך חמש שנים, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי החברה ידעה שתביעתה אינה תקפה. בנוסף, לא העידו עדי מפתח מטעם החברה, בהם מי שפיקח על העבודות באתר, נציגי משרד האדריכלים שהנחה את השינויים, קבלני משנה ומנהלי עבודה. החברה גם לא סיפקה את המסמכים הנדרשים, כגון יומני עבודה מאושרים וחשבונות חלקיים. בית המשפט דחה גם את טענות החברה כי יש להטיל על בעלי הלקוח, בני זוג בשם טדי ולימור, אחריות אישית לסכסוך הכספי. הראיות הראו כי ללימור לא הייתה כל מעורבות בסכסוך, וטדי פיטר את החברה משפטית בשל אי עמידתה בלוח הזמנים. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את התביעה במלואה והורה לחברה לשלם לנתבעים הוצאות לרבות שכר טרחת מומחה, שכר טרחת עדים ושכר טרחת עורך דין בסך 80 אלף שקל, בצירוף ריבית.