ת"א 38459-09-15

תקציר

רכבו של התובע נגנב, מה שהוביל אותם להגיש תביעת ביטוח לנתבע. עם זאת, חברת הביטוח סירבה לפצות את התובע בנימוק של אי עמידה בתנאי ההגנה של הפוליסה. הפוליסה חייבה התקנת מערכת איתוראן אשר התובעת לא חיברה לשירותי הספק. חברת הביטוח טענה כי מדובר בכשל בהפחתת הסיכון, מה שהגדיל את הסבירות לגניבת הרכב. בית המשפט בחן את המחלוקות בין הצדדים בנוגע לשווי הרכב, הדגש על מגבלות בפוליסה, החובה לוודא את אמצעי המיגון והחמרת הסיכון הנטענת של התובעת באי קיום מערכת איתוראן . השופט פסק לטובת חברת הביטוח בכמה נקודות, וקבע כי יש לפצות את שווי הרכב לפי המחיר עליו הסכימו הצדדים, וכי התובע אכן ידע על דרישות המיגון. עם זאת, השופט חלק על עמדת חברת הביטוח בכמה סוגיות מרכזיות. הם קבעו כי חברת הביטוח מילאה את חובתה לאמת את אמצעי ההגנה באמצעות בקשת תעודה, וכי רשלנות התובע אינה מצדיקה דחיית התביעה לחלוטין. עוד קבע השופט כי חברת הביטוח לא הביאה ראיות מספיקות לכך ששום מבטח סביר לא היה מכסה את הרכב ללא מערכת איתוראן פעילה, כלומר הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי לפטור אותה מאחריות. למרות שמצאה את חברת הביטוח אשמה, השופט לא פסק לתובע ריבית עונשית או פיצוי בגין עוגמת נפש. בהתחשב ברשלנות התובע, השופט הורה לנתבעת לשלם 87,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגניבה. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.