רע"א 3496/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך רכושי בתוך משפחה, בו היו מעורבים שמואל לונטר, בנו אורי והנאמן שמונה במסגרת הליכי פשיטת הרגל של אורי. הנושא המרכזי הוא תוקפם של הסכמים מסוימים שנעשו בין שמואל לאורי בנוגע לזכויות הבעלות בחלקת קרקע. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק נגד שמואל וקבע כי להסכמים שהציג אין כל מעמד משפטי נגד הנאמן. המשנה לשופט, ח' ברנר, ביסס החלטה זו על מספר נקודות מרכזיות. ראשית, בית המשפט מצא כוונת מרמה והעביר את נטל ההוכחה אל שמואל, בציינו כי התנהלותם של שמואל ואורי העלתה "סימני מרמה" רבים. שנית, לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי טענותיו של שמואל חסרות שכנוע, ומצא סתירות וחוסר סבירות בנרטיב שלו. בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בעיתוי הצגת ההסכמות הללו, שנחשפו רק במהלך הליכי פשיטת הרגל של אורי למרות שתוארכו שנים קודם לכן. השופטת גם הבדילה מקרה זה מפסיקה קודמת בפרשת אהרונוב, והדגישה כי המצב הנוכחי כרוך בניסיון מכוון להונות נושים, מה שהופך את ההסכמים נגד הנאמן לחסרי תוקף. לבסוף, בית המשפט אפיין את ההסכמים כעסקת משכון, אשר בהיותה בלתי רשומה, לא הייתה לה סמכות משפטית על הנאמן. לאור ממצאים אלה, קבע השופט כי הנאמן יכול להמשיך במימוש זכויותיו של אורי בנכס. בקשתו של שמואל למתן רשות ערעור נדחתה, ואישרה את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.