בש"פ 1038/21

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להעמיד אדם (המשיב) תחת פיקוח אלקטרוני במסגרת ההליך הפלילי נגדו. המשיב הואשם במספר עבירות מין שבוצעו בקטין, וכן בשיבוש מהלכי משפט. המערער (ככל הנראה התביעה) טען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני תחת פיקוחם של אנשים שנפסלו על ידי שירות המבחן. לטענתם, ההחלטה עומדת בסתירה לפסיקה קודמת של ערכאה גבוהה יותר, שקבעה כי המפקחים המוצעים לא העריכו כראוי את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. כמו כן, התברר כי לאחד המפקחים המוצעים עבר פלילי, אותו הסתיר. בא כוח המשיב טען כי עמדת שירות המבחן תהפוך את החלטת בית המשפט העליון לחסרת משמעות וכי המפקחים שהציע המשיב לא ראו בו סיכון בשל טענתו לחפותו. עם זאת, דחה בית המשפט טענה נגדית זו, והדגיש כי יש להעריך את המסוכנות הנשקפת מהמשיב על סמך הראיות נגדו בעת מעצרו. עוד הדגיש בית המשפט כי יש לבחון את חזקת החפות לצד הסיכון הפוטנציאלי הנשקף מהנאשם. מאחר שהמפקחים המוצעים לא הצליחו לזהות את הסיכון הפוטנציאלי, הם נדחו בצדק על ידי שירות המבחן, ובית המשפט לא מצא סיבה לסטות מהמלצה זו. בסופו של דבר, הערעור התקבל, וההחלטה הקודמת בוטלה. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסמכות לשחרר את המשיב ממעצר מלא נתונה אך ורק למשיב, אשר חייב להציג מפקחים מתאימים כפי שימליץ שירות המבחן.