ע"א 22/75

תקציר

במקרה משפטי זה, דן בית המשפט העליון באחריותם של שני נהגים שהיו מעורבים בתאונה רציפה שגרמה נזק בלתי ניתן לחלוקה לתובע. המערער נפגע משני כלי רכב ברצף: תחילה על ידי קטנוע, ולאחר מכן על ידי מכונית פיג'ו, וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות משמעותיות. השאלה הייתה האם יש להטיל על הנהגים, ביחד ולחוד, אחריות לכל הפגיעה, או שכל אחד מהם יישא באחריות לחלק מהנזקים בהתאם למעשיו האישיים. נבחנו פסקי דין קודמים ודוגמאות מהפסיקה הישראלית והאנגלית, לרבות מקרים שבהם פעולות מתואמות או נפרדות גרמו לנזק שאינו ניתן לחלוקה. בית המשפט קבע כי כאשר מעשי נזיקין נפרדים גורמים לנזק בלתי ניתן לחלוקה, כל עוולה אחראית לסך הנזק משום שאין זה מעשי לחלק את הנזק ביניהם. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי שני הנהגים אחראים ביחד ולחוד לנזק. החלטה זו אישרה את העיקרון לפיו כאשר לא ניתן לחלק את הנזק באופן סביר, הצדדים האחראים נושאים באחריות שווה, והגנה על זכויותיו של הנפגע לקבל פיצויים מלאים ללא נטל ההוכחה על חלוקת הנזק. לפיכך קבע בית המשפט העליון כי המשיבים יישאו במלוא עלות הנזקים במשותף, לרבות הוצאות משפט, תוך תיקון ההקצאה הקודמת של בית המשפט המחוזי וחיזוק מושג האחריות לנזק בלתי ניתן לחלוקה.