ע"א 20933-06-12

תקציר

מדובר במקרה שעוסק בפיצוי עסקים שפונו לפי חוק ההתנתקות. המערערת, חברה פרטית שהייתה בעלת זכויות חכירה בשלושה נכסי נדל"ן באזור התעשייה ארז עד לפינויים, ערערה על מספר החלטות של המשיבה (ועדת הזכאות של מינהל סלע) בנוגע לתביעותיה לפיצויים בגין הנכסים המפונים. בית משפט השלום בירושלים דחה את ארבעת ערעוריו של המערער, אך העביר את סוגיית הפיצוי בגין המבנים לוועדה מיוחדת של מינהלת סלע לדיון נוסף. המערערת טענה כי פסק הדין השני סותר את פסק הדין הראשון, ובית המשפט קמא התעלם מחוות הדעת השמאות ופגע בזכות החוקתית לקניין. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטות המשיב היו סבירות ותואמות את חוק ההתנתקות, המפצה עסקים רק על הוצאות בפועל שהוצאו. נמצא כי המשיב מילא כראוי אחר הוראות בית המשפט מפסק הדין הראשון וניסה להסיק את הוצאות המערער מהראיות הקיימות, אך בסופו של דבר החליט כי הראיות אינן מספיקות. החלטת בית המשפט, המבוססת על ראיות משמעותיות, שלא להתערב בהחלטות המשיב בעניין מרכיב המבנים ומרכיב הקרקע, כמו גם בפסק הדין קמא, עומדת בעינה. לפיכך, הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא להידחות.