ע"א 2178/02

תקציר

ערעור זה נסוב סביב חוקיותו של הסכם תיווך מקרקעין שנוצר בין חברה ללקוח. החברה, שאינה מורשית לפעול כמתווכת, התקשרה עם המשיב בחוזה בו התחייבה לסייע לו למכור את ביתו תמורת תשלום. כאשר התברר כי המשיב מכר את ביתו מבלי לעבור דרך המערערת, דרש האחרון דמי תיווך, מה שהוביל למחלוקת זו. בית משפט קמא דחה את טענת החברה, בנימוק של אי חוקיות ההסכם לפי חוק מתווכי מקרקעין. בערעור טענה החברה כי מנהלה, שהחזיק ברישיון תקף, יוכל לנהל מטעמה פעולות ברוקראז'. עם זאת, רוב השופטים חלקו על כך, והדגישו כי החברה עצמה טעונה רישיון, ואין די בסנקציות הפליליות הקבועות בחוק המתווכים כדי לגבור על אי חוקיות החוזה. השופט נסים ממן הציג חוות דעת חולקת, התומכת בחוקיות החוזה ומציעה להעביר את העניין לבית משפט קמא להמשך בירור. בסופו של דבר החליטו השופטים, בהם הנשיא יהודה אברמוביץ', לדחות את הערעור, תוך שהם מדגישים כי פעולות החברה מהוות עבירה על חוק המתווכים, ולכן ההסכם אינו תקף. המערער חויב בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך הדין בסך 7,000 ₪, כולל מע"מ, ריבית והצמדה עד היום.