עמ"מ 1/88

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשני ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה הנוגעות לצווי מעצר מנהלי. צווים אלה הוצאו על-ידי שר הביטחון מכוח חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979, ונוגעים לשני מערערים, רג'א מחמוד אגבאריה ורסלאן ח'אלד מחאג'נה, הנמנים עם תנועת "בני הכפר". צווי המעצר אושרו על ידי המשנה לנשיא בית המשפט המחוזי, ומכאן הערעורים. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את הטענות, קיבל את החלטות בית המשפט המחוזי ודחה את הערעורים. בית המשפט מצא כי שר הביטחון הפעיל שיקול דעת עצמאי והוצגה בפניו תמונה מאוזנת המצדיקה הוצאת צווי מעצר מכוח חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים). בית המשפט פירש את המושג "ביטחון המדינה" באופן רחב, וקבע כי פעילות שאינה גופנית עלולה להוות סכנה מספקת כדי להצדיק מעצר מנהלי. נחה דעתו כי שחרורם של המערערים מהווה סיכון גבוה לפעילות אלימה או חתרנית, בעיקר סביב ימי הזיכרון הפלסטיניים. אשר לטענות הפרוצדורליות, מצא בית המשפט כי ניתנה למערערים התראה מוקדמת מספקת וכי שר הביטחון פעל על פי הנוהל הנכון. בית המשפט בחן גם את סוגיית האמצעים החלופיים ואת משך המעצר. היא הסכימה עם עמדת המדינה כי יש לנקוט בהליך פלילי כדרך הפעולה המועדפת במידת האפשר, וציינה כי כתב אישום המבוסס על ראיות קיימות עלול להסתכן בחשיפת מקורות מודיעיניים. לפיכך, אופיו המניעתי של המעצר המנהלי היה מוצדק במקרה זה. בנוסף, בית המשפט קבע כי משך תקופת המעצר היה סביר בהתחשב באיום הפוטנציאלי במהלך יום הזיכרון הפלסטיני המתקרב. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט העליון עם החלטות בית המשפט המחוזי ודחה את הערעורים, תוך שהוא עומד על תוקפם ונחיצותם של צווי המעצר המנהלי.