ע"א 4422/97

תקציר

שני הערעורים המאוחדים, שהגישו האחים אסא ואלי רון, מערערים על פסק דין המורה על פינויים מדירה בבעלות משפחת גייגר. הדירה המדוברת הושכרה על ידי אמם המנוחה של האחים, ועם מותה טענו שני האחים למעמד של דייר מוגן. בית המשפט קמא פסק נגדם, וקבע כי הם לא מילאו אחר התנאים הנדרשים לפי סעיף 20 לחוק הגנת הדייר, הקובע כי על השוכרים להתגורר עם המנוח לפחות שישה חודשים לפני מותם ולא היה להם בית מגורים אחר. האחים ערערו וטענו כי נטל ההוכחה צריך להיות על המשכיר להוכיח כי יש להם דירה נוספת. עם זאת, ערכאת הערעור לא הסכימה, אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא והטילה הוצאות נוספות על האחים. השופטים הדגישו את השימוש המצומצם בסעיף 28(א) לחוק, המאפשר מעמד של דייר מוגן שלא בתנאים שצוינו, במיוחד נוכח זכויות הקניין של המשכיר ואי הוכחת זכאותם של האחים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של אלי המבוססת על סעיף 115 לחוק הירושה, שכן הוא אינו חל על הדיירות המוגנת של המנוח. גם ערעורה של אסא בעניין נטל ההוכחה נדחה, כאשר בית המשפט קבע כי הדיירים נושאים בנטל בכל התנאים הקשורים למעמד הדייר המוגן. השופטים, ד"ר ד. ביין, ג' גריל ומ' נאמן, הסכימו פה אחד לקיים את החלטת בית משפט קמא, להורות על פינוי האחים ולהטיל עליהם קנסות כספיים נוספים.