ע"פ 42477-12-13

תקציר

הערעור על גזר הדין מתקבל בחלקו, והדבר נכון גם לגבי הערעור על גזר הדין. הנאשם הורשע בשלושה מתוך ארבעה אישומים של ביצוע מעשים מגונים. הראיות שהוצגו בתיק, שכללו שיחות הקושרות את הנאשם למעשים, אופיים הדומה של המעשים ועדויות המתלוננים, נמצאו מספיקות כדי להרשיע את הנאשם בשלושת האישומים הללו. עם זאת, בשל ספק סביר, זוכה הנאשם מיתרת האישום, שכן לא היה פלט של שיחות או ראיות דומות אחרות הקושרות אותו ישירות למעשים שבוצעו כלפי אותה מתלוננת. גם פלטי השיחות, שהצביעו על שיחות טלפון שנעשו ממשרדו של הנאשם לשלוש מתוך ארבע המתלוננות, נחשבו קבילות כראיה. הם נמצאו אמינים, למרות אי התאמות בתאריכים, ולא פלשו לפרטיות במידה בלתי חוקית. פסק הדין התייחס גם לכשלי חקירה הקשורים למסדרי זיהוי וראיות DNA, וקבע כי הם בעלי משקל נמוך אך אינם מספיקים כדי להטיל ספק במכלול הראיות. באשר לעונש, הופחת המאסר בפועל מ-16 ל-9 חודשים, בעוד שהקנס בוטל מחוסר הצדקה ממשית. הפיצוי שנפסק למתלוננים לא נפגע, שכן הנתבע לא כלל אותם כמשיבים בערעור. ככלל, הערעור לא שינה באופן משמעותי את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא, למעט התיקונים המפורטים בפסק הדין.