ת"פ 23061-07-15

תקציר

השופט מרדכי לוי פותח בהתוויית המסגרת המשפטית לביטול הרשעה, השמורה בדרך כלל לנסיבות חריגות שבהן אין יחס סביר בין הנזק שגרמה ההרשעה לבין חומרת העבירה. במקרה זה, השופט קובע כי חומרת העבירות שביצעו הנאשמים – הפרת אמונים, התחזות לעובד ציבור, פגיעה בפרטיות ושיבוש הליכי משפט – לצד תדירות ביצוען ומשכן, מחייבות הרשעה. הדבר מוצדק עוד יותר על ידי הצורך למצות את הדין עם עובדי ציבור ולהעביר מסר ברור בדבר חומרתן של עבירות מסוג זה. בהתייחסו לשאלת הענישה משרטט השופט לוי את ארבעת השלבים של הבניית הענישה בעקבות תיקון 113 לחוק העונשין. השלב הראשון הוא קביעה האם מדובר באירוע בודד או במספר אירועים, כאשר האחרון מוביל לעונש נפרד על כל אירוע. במקרה הנוכחי, השופט קובע כי העבירות מהוות אירוע בודד בשל אופיין הדומה, הקשר ההדוק וההמשכיות ביניהן. בשלב השני נקבע אזור הענישה המתאים לכל אירוע. השופט לוי קובע כי העונש ההולם לאישום השביעי - העבירה החמורה ביותר של הפרת אמונים - הוא מספר חודשי מאסר. לגבי האישום התשיעי, שעניינו שיבוש הליכי משפט, הטווח המתאים הוא בין מאסר על תנאי למאסר קצר. מאחר שאין סיבה לסטות מהעונש ההולם, לא בחומרתו ולא בהקלתו, מדלגים על השלב השלישי. בשלב הרביעי, השופט קובע את העונש בפועל בתוך מתחם הענישה המתאים, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כגון הרקורד הנקי של הנאשמים, הודאותיהם וחרטתם. כדי לשמור על אחידות בענישה בין הנאשמים, שלהם דרגות שונות של אשמה, גזר השופט על נאשמים 7 ו-8 תקופת עבודות שירות מתונה, לצד מאסר על תנאי. באופן ספציפי, כל אחד מהם נידון לחודשיים של עבודות שירות, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת הפרת אמונים ושישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות התחזות וחדירה לפרטיות. בנוסף, נגזרו על נאשם 8 שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירת שיבוש הליכי משפט. השופט מסיים בהדגשת שיקול המידתיות בגזר הדין ועקרון אינדיבידואליות הענישה. הזכות לערער על פסק הדין שמורה ל-45 יום.