עע"מ 3801/13

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט את עניינה של מערערת המבקשת הכרה והטבות כהורה "שכול" לאחר שבנה, איש כוחות הביטחון, נפטר במהלך השירות אך לא בגללו. בתחילה נשללה ממנה הטבות על ידי ועדת למד, טענה המערערת נגד תחולה רטרוספקטיבית של כללים שנחקקו לאחר מות בנה בשנת 2003. בית המשפט קבע כי הנחיות הוועדה לאחר 2005, שהגבילו את הפיצוי, אינן צריכות לחול רטרוספקטיבית. בית המשפט הצביע על סתירות בהחלטות הוועדה בעבר, וציין מספר מקרים בהם ניתנו הטבות למרות נסיבות שירות דומות לאלה של בנו של המערער. פסק הדין מתח ביקורת על היחס הלא שוויוני וחוסר השקיפות מצד הרשויות ועל הימנעותה של הוועדה מהעברת מסרים אפקטיביים לשינוי מדיניות. נוכח התקדים הקבוע של מתן הטבות למקרים דומים, קבע בית המשפט כי המערערת נדחתה שלא בצדק והחליט לקבל את ערעורה. כתוצאה מכך, היא הוכרה כ"אם שכולה", זכאית לכל הזכויות הנלוות ממועד הגשת מועמדותה האחרון בשנת 2011. זאת ועוד, בית המשפט הורה למשיבים לכסות את הוצאות המערערת, מתוך הכרה באפליה הפסולה ובטיפול הכושל של הרשות המינהלית בתיק.