פש"ר 57882-05-16

תקציר

הסוגיה המרכזית של פסק הדין סובבת סביב המחלוקת בין נאמן לחייבים בנוגע לבעלות על כספי פיצויים. הנאמן טוען כי יש להעביר את הכספים לקופת הכינוס על פי מתווה הפטר חתום, ואילו החייבים טוענים כי הכספים צריכים להישאר אצלם, תוך שהוא מצטט את פסק דין לוי המגן על הכספים. הפקודה קובעת כי לנאמן יש זכות לפדות את הכסף אלא אם כן בית המשפט אישר אחרת. על בית המשפט מוטלת המשימה להעריך את מצבם הכלכלי של החייב והתלויים בו, לצד יכולתו של החייב לצבור זכויות פנסיוניות בעתיד, תוך התחשבות גם בזכויות הנושים. במקרה זה, ידוע כי פסק דין לוי שינה את הדין הקיים בנוגע לפיצויים, ובכך חייב את בית המשפט לקבוע האם יש להגן על הכספים או להעבירם לנאמן. בית המשפט בוחן את ההשלכות הכספיות על שני הצדדים ומוצא כי החייבים היו מודעים לפדיון הפוטנציאלי של הכספים כאשר הסכימו לתוכנית ההפטר המותנית. פסק הדין מדגיש את סופיות הדיון וקובע כי רק טעם כבד משקל יכול להצדיק עיון חוזר בצו. שינוי החוק, במקרה זה, פסק דין לוי, אינו נחשב סיבה מספקת לבחון מחדש את צו הפיטורים המותנה, מה גם שהוא הוצא שנתיים לאחר שהתכנית סוכמה. עוד מציין בית המשפט כי נסיבות מצבם של החייבים נותרו ללא שינוי, למעט פסק דין לוי. הסכמת הצדדים המעורבים בתכנית הפיטורים המותנית, שאושרה על ידי בית המשפט, נחשבת סופית. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת הנאמן, ומורה על העברת כספי הפיצויים של החייבים לקופת כינוס הנכסים. החלטה זו מתקבלת מבלי לפגוע בנסיבותיו של כל מקרה, ובית המשפט מעודד את הנאמן להגיש צו לביצוע פסק הדין.