ע"פ 7951/12

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למעשיו המטרידים של המערער, אשר התעלל מינית יומיומית בבתו הקטינה לאורך תקופה ממושכת, החריף את חוסר האונים והטראומה שלה, וכלל שימוש בסמים. מציאות זו הסבה לנפגע נזק נפשי עמוק, המבודד ממזונות המשפחה בשל הכחשתו של המערער כי עשה מעשים פסולים בפני אשתו ובנו. בית המשפט המחוזי הכיר בערכה הנמוך של הודאת המערער, בהיעדר הודאה של ממש. בית המשפט הדגיש את הצורך בענישה חמורה שתשמש כגמול והרתעה, במטרה להגן על קורבנות פוטנציאליים, במיוחד בתוך משפחות שבהן פרטים יכולים להיות פגיעים ומבודדים. עם זאת, עקרון הענישה העקבית חייב בחינה מחודשת, שכן הענישה שהוטלה חרגה מהנורמות, גם בהשוואה למקרים חמורים דומים של עבירות מין ואלימות חמורות בתוך המשפחה. בית המשפט ציין כי העונש שנגזר בתחילה עלה גם על העונש שניתן במקרים בולטים של הריגה. משכך, תוך הכרה בחומרת העבירות ובהיעדר נסיבות אישיות מקלות עבור המערער, בחר בית המשפט להפחית מעט את העונש מ-32 ל-26 שנים כדי ליישר קו עם העונשים התקדימים בגין עבירות דומות, תוך שמירה הן על המאסר על תנאי והן על חובת הפיצוי הכספי. החלטה זו משקפת איזון בין עשיית צדק לבין עמידה באמות מידה קבועות של גזרי דין, ופסק הדין ניתן סופית ב-7 באפריל 2014.