ת"א 35235-06-18

תקציר

מדובר בפסק דין אזרחי המבוסס על תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגיש תובע נגד מדינת ישראל, עיריית נצרת עילית ומי נועם, תאגיד המים והביוב. התובע טען כי נפגע ממעידה על מפגע בשביל ציבורי המוביל למרכז קניות. התביעה נגד תאגיד המים נדחתה בשלב קדם המשפט, והתביעה נגד העירייה הסתיימה בפשרה. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי הוא אכן חווה את התאונה כמתואר, תוך הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו. עוד קבע השופט כי למדינה, כבעלת הקרקע בה אירעה התאונה, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובע. זאת ועוד, המדינה הפרה את חובת הזהירות בכך שלא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, ולפיכך הייתה אחראית לנזקי התובע. עוד פירטה השופטת את נזקי התובע, הכוללים הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, סיוע מצדדים שלישיים וכאב וסבל, בסך כולל של 37,112 שקל. עם זאת, מאחר שהתובעת הגיעה להסכם פשרה עם העירייה, הופחתה חבות המדינה בחלקה של העירייה, שנקבע על 40%. לפיכך, המדינה תשלם לתובע פיצויים בסך 22,267 ₪. השופט פסק גם לגבי ההודעות לצדדים שלישיים ששלחה המדינה, במטרה להעביר את האחריות אליהם. השופטת דחתה את ההודעה לצד ג' 1, מאחר שהמדינה לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. מספר צדדים שלישיים נוספים חויבו לשפות את המדינה באופן חלקי על בסיס חלקם היחסי ברכוש המשותף. אלה כללו צדדים שלישיים 4-5, 6, 7, 8, 9-10, 11, 14-16, 17-18, 19-20 ו-27, שנמצאו להם חבות מצטברת של 5,411 ₪ כלפי המדינה. כל אחד מצדדים שלישיים אלה חויב גם לשלם חלק מהוצאות המשפט של המדינה, שנע בין 26 ל-698 ש"ח, בצירוף חלקו בנזקי התובע. השופטת הבהירה כי ההחלטות בנוגע להודעות לצדדים שלישיים מחייבות רק את היחסים בין המדינה לבין הצדדים השלישיים ואינן משפיעות על זכותה של התובעת לתבוע אותם ישירות. פסקי הדין ניתנו בהיעדרם של הצדדים וייצגו את פסק הדין הסופי בתיק.