ת"ק 70268-09-25

תקציר

**ניתוח משפטי פסק דין – ת"ק 70268-09-25 אלמלח נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ** **הקדמה:** פסק דין זה עוסק בתביעה קטנה לפיצוי מכוח סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981 ("החוק"), בגין הפרת התחייבות לאיסוף מוצרים שהוזמנו מאתר אינטרנט. התובעת טענה כי שליח מטעם הנתבעת לא הגיע לאסוף מוצרים פגומים, למרות שנקבעו מועדים מראש. הנתבעת טענה כי אי-ההגעה נבעה מתקלות לוגיסטיות של קבלן משנה, החוסות תחת חריג בחוק. בית המשפט, בניהול על ידי כבוד הרשמת בכירה יעל טימנס, הכריע על בסיס המסמכים בלבד, ללא קיום דיון, בהתאם לתקנה 13(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז–1976. **עובדות רלוונטיות:** 1. **הזמנה ומשלוח:** ביום 24.7.2025, הזמינה התובעת משלוח מזון מהנתבעת. 2. **פגמים במוצרים:** לאחר קבלת המשלוח, התגלו פגמים בחלק מהמוצרים, לרבות מוצרי חלב שלא נשמרו בקירור כנדרש. 3. **תיאום איסוף:** בעקבות פניית התובעת, תואמו מועדים לאיסוף המוצרים הפגומים מביתה – ביום 27.7.2025 וביום 28.7.2025. 4. **אי-הגעת השליח:** בשני המועדים שנקבעו, השליח מטעם הנתבעת לא הגיע לאסוף את המוצרים, ללא הודעה מוקדמת לתובעת. 5. **טענות התובעת:** התובעת עתרה לפיצוי סטטוטורי בסך 600 ₪ בגין כל מועד שלא התממש (סה"כ 1,200 ₪), לפי סעיף 18א לחוק, וכן לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש והוצאות, ובסך הכל 2,250 ₪. 6. **טענות הנתבעת:** הנתבעת טענה כי הזיכוי בגין המוצרים הפגומים בוצע. אי-הגעת השליח נבעה מתקלות לוגיסטיות אצל קבלן משנה, שאינן בשליטתה, ולכן חל החריג בסעיף 18א(ו) לחוק. לחלופין, טענה כי הפיצוי הסטטוטורי ממצה את הסעד. **ניתוח משפטי:** 1. **החלת סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן:** בית המשפט קבע כי סעיף 18א לחוק, אשר קובע פיצוי לצרכן בגין אי-הגעה של טכנאי או נציג מטעם העוסק במועד שנקבע, חל גם על מקרים של **אספקה, הובלה או איסוף של טובין** שנמכרו לצרכן, ולא רק על ביקור טכנאי במובנו הצר. קביעה זו מרחיבה את תחולת ההגנה המוענקת לצרכן במסגרת החוק. 2. **תכלית ההסדר:** בית המשפט הדגיש את תכלית ההסדר בסעיף 18א לחוק, שהיא **הגנה על זמנו של הצרכן ומניעת המתנה ממושכת בביתו**. הדבר מתבטא בפסיקה אליה הפנה בית המשפט (ת"צ (מחוזי ת"א) 16830-05-23 שי אלבז נ' רהיטי דורון עיצובים בע"מ). 3. **התקיימות התנאים לפיצוי:** אין חולק כי תואמו מועדים לאיסוף המוצרים, ובפועל השליח לא הגיע בשני מועדים נפרדים. בכך, התקיימו התנאים הקבועים בסעיפים 18א(ג) ו-18א(ד) לחוק, אשר מזכים את הצרכן בפיצוי סטטוטורי. 4. **נטל ההוכחה והחריג של קבלן המשנה:** בית המשפט קבע כי **הנטל להוכיח את התקיימות החריג הקבוע בסעיף 18א(ו) לחוק מוטל על הנתבעת**. חריג זה מאפשר פטור מאחריות כאשר אי-ההגעה נבעה מ"נסיבות חיצוניות, בלתי צפויות ובלתי נמנעות, אשר לא ניתן היה לצפותן מראש, למנוע אותן או להתגבר עליהן". 5. **החלת הדין על טענות הנתבעת:** בית המשפט דחה את טענות הנתבעת בדבר תקלות לוגיסטיות אצל קבלן משנה. הוא קבע כי **טענות כלליות מסוג זה, ללא הצגת תשתית ראייתית קונקרטית, אינן מספיקות כדי להקים את החריג** (וראה הפסיקה אליה הפנה: ת"צ (מחוזי מרכז) 8231-10-23 אמיר לומפ נ' שירותי רטפון (1998) בע"מ). משכך, נקבע כי החריג אינו חל בענייננו. 6. **הפיצוי הסטטוטורי:** נוכח אי-הגעת השליח בשני מועדים נפרדים, זכאית התובעת לפיצוי סטטוטורי בסך 600 ₪ בגין כל מועד, ובסך הכל 1,200 ₪, בהתאם לסעיף 18א(ד) לחוק. 7. **עוגמת נפש וכפל פיצוי:** בית המשפט דחה את דרישת התובעת לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש. הוא הסתמך על הפסיקה שקבעה כי **הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 18א לחוק משקלל בתוכו כבר את הנזקים הבלתי ממוניים, לרבות טרחה, אי נוחות ובזבוז זמן**. קביעת פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש הייתה מהווה **כפל פיצוי אסור**, שכן המסלולים הללו נחשבים חלופיים ולא מצטברים (וראה הפסיקה אליה הפנה: רת"ק (מחוזי חי') 10106-08-18 רפי נץ־צנגוט נ' אברג'יל). **חידושים משפטיים ודגשים:** * **הרחבת תחולת סעיף 18א לחוק:** פסק הדין מרחיב את תחולת סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן מעבר למקרים קלאסיים של ביקור טכנאי, וכולל בתוכו גם מקרים של אי-הגעה לאיסוף מוצרים. הדבר מחזק את ההגנה על הצרכן במסגרת עסקאות מקוונות. * **החמרה עם טענות כלליות של נתבעים:** בית המשפט מציג גישה מחמירה כלפי טענות כלליות של נתבעים המתבססות על "תקלות לוגיסטיות" או "קבלני משנה". הנטל להוכיח את החריג לחובת הפיצוי מוטל במלואו על הנתבע, ודרישה זו מחייבת הצגת ראיות קונקרטיות ולא טענות סתמיות. * **הגדרת גבולות הפיצוי הסטטוטורי:** פסק הדין מאשרר את העיקרון כי הפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 18א לחוק מהווה פיצוי ממצה, הכולל בחובו גם רכיבים של עוגמת נפש, ומונע כפל פיצוי. **סוף דבר:** בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה, וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,200 ₪, בגין הפיצוי הסטטוטורי המגיע לה לפי סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, וכן החזר אגרת בית המשפט. שאר רכיבי התביעה, לרבות הפיצוי הנוסף בגין עוגמת נפש, נדחו.