ת"א 39700-11-18

תקציר

התובעים, אלמנתו ובנו של המנוח, תבעו את חברת הביטוח לקבל את תגמולי המוות של בעלה ואביהם, שהתאבדו. הנתבעים הכחישו את הטענה, וטענו כי הפוליסה המדוברת היא בגין מוות בשוגג, וכי התאבדות הוחרגה במפורש. השופט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי המנוח הוציא שתי פוליסות נפרדות, אחת למוות בשוגג ואחת לביטוח חיים. השופטת ביססה החלטה זו על מספר ראיות, ביניהן בקשת הביטוח, שביקשה רק כיסוי בגין מוות מתאונה, מסמך פרטי הביטוח, ביטול פוליסת ביטוח החיים תוך קיום פוליסת המוות מתאונה ועדויותיהם של סוכני הביטוח, שנמצאה מרשימה ותואמת את המסמכים. התובעים טענו כי יש לראות בפוליסה ביטוח חיים על פי מאפייניה, לרבות משכה הארוך, ומרכיב החיסכון. עם זאת, השופט ציין כי פוליסות מוות בשוגג יכולות להיות גם לטווח ארוך ולכלול רכיבי חיסכון. השופט התייחס גם להבדל בפרמיות בין ביטוח חיים לביטוח מוות מתאונה, שנראה כי המנוח מבין ומקבל. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.