פש"ר 7342-04-23

תקציר

פסק הדין דן בחובה הסטטוטורית לשלם אגרה בגין פתיחת הליכים משפטיים. חובה זו מעוגנת בתקנות בתי המשפט (אגרות), הקובעות כי על יוזמי תביעה לשלם את האגרה הנקובה, למעט הפטורים. אי תשלום יכול להוביל לדחיית התיק. האגרה מוצדקת כהשתתפות בעלויות ההליכים המשפטיים ואינה מיועדת לייצג את מלוא מחיר השירות. עבור יחידים שידם אינה משגת לשלם את האגרות, ניתן לקבל פטור אם הם עומדים בשני תנאים: אי יכולת לשלם וסיבה. נטל ההוכחה מוטל על המבקש. במקרה זה, השופט קובע כי המבקש לא מילא תנאים אלה. ראשית, הבקשה לא הושלמה, שכן לא היה בה תצהיר המפרט את רכושו והכנסותיו של המבקש, המהווה דרישה לבקשות לפטור מאגרה. שנית, המבקשת לא הביאה כל ראיה לאי יכולת לשלם, תוך הסתמכות על הצהרות כלליות בלבד לפיהן אין לה נכסים. בעוד שהמבקש טען כי השתכר 15,000 ₪ לחודש, לא הובאו תלושי שכר או דפי בנק לתמיכה בטענה זו. בנוסף, המבקשת לא הסבירה מדוע ילדיה הבוגרים, עמם היא מתגוררת, אינם יכולים לסייע לה בתשלום האגרה. עוד מדגישה השופטת כי מצבה הכלכלי של המבקשת, על אף שהיא מעורבת בהליכי פשיטת רגל, אינו מזכה אותה אוטומטית בפטור, במיוחד לאור שכר הטרחה הנמוך יחסית הנדרש. השופט מגיע למסקנה כי אין הצדקה שבית המשפט ידון בערעורים מבלי שהמבקש יתרום ולו שכר טרחה מינימלי. לפיכך, בקשות הפטור נדחות, והמבקש נדרש לשלם את האגרות תוך 30 יום, אחרת הערעורים יידחו.