על"ע 8568/01

תקציר

בשני ערעורים מאוחדים על פסק הדין של בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין, ערער עו"ד שינדלר על חומרת עונשו, ואילו לשכת עורכי הדין ערערה על הקלה בעונשו. במקור, שינדלר ערער גם על הרשעתו, אך מאוחר יותר משך היבט זה של ערעורו. בשנת 1995 פתח שינדלר חשבון נאמנות עבור קרוב משפחתו, פרופ' ברנהולץ, ולאחר מכן משך כמעט את כל הכספים עד 1997, והותיר רק 500 שקל. למרות בקשות חוזרות ונשנות של ברנהולץ ונציגיו המשפטיים לקבל דין וחשבון על הכספים, נמנע שינדלר ממתן תשובות ענייניות ולא הגיב להליכים משמעתיים. המערער הורשע בשורה של עבירות משמעת, לרבות ניהול כושל של כספי הלקוחות ואי מילוי חובות מקצועיות. בית הדין המשמעתי המחוזי הטיל תחילה השעיה לשלוש שנים, השעיה על תנאי לשנה והוצאות בסך 20 אלף שקל, אך בהמשך הפחית בית הדין הארצי את ההשעיה בפועל ל-24 חודשים ואת ההוצאות ל-7,000 שקל, כאשר דעת מיעוט צידדה בהחמרת העונשים. למרות הטענות להחזר הכספים, זה קרה באיחור, לאחר לחץ משפטי. התנהגותו המתחמקת של שינדלר, שהתאפיינה בהבטחות ובניסיונות לכסות על מעשיו, ערערה את האמון האינטגרלי במקצוע עריכת הדין. למרות עדויות על אופיו, התנהלותו חייבה פרסום שמו וצעדים משמעתיים נוספים. בסופו של דבר, בית הדין לערעורים קיבל את ערעור לשכת עורכי הדין על החמרת המשמעת, דחה את ערעורו של שינדלר, והגדיל את ההשעיה לכמעט ארבע שנים, תוך הדגשת חומרת התנהגותו הפסולה.