בג"צ 246/71

תקציר

חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, מסמיך את שר האוצר לפטור בעלי קרקעות ממסים מסוימים אם זכויותיהם בקרקע הוגבלו. הדבר מותר גם לפי סעיף 45(ב) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961. בשנת 1968 הוציא שר האוצר הנחיות המפרטות מתי יינתנו הקלות אלה, ובהן כי הן לא יחולו על מי שרכש קרקעות לאחר הטלת ההגבלות. שתי חברות, שזכויות הבנייה שלהן הוגבלו, ביקשו הקלות אלה מנציב מס הכנסה. עם זאת, מאחר שמניות החברות הועברו, דחה הממונה את בקשתן בנימוק של ההנחיות. החברות עתרו לבג"ץ בטענה כי הממונה לא היה צריך "להרים מסך" כדי להתחשב בבעלי המניות שמאחורי החברות. בית המשפט קבע כי העיקרון העומד מאחורי ההנחיות – שדחיית תשלומי המס מסתיימת בעת מכירת הקרקע – הוא סביר. מאחר שההשפעה הכלכלית של מכירת מניות זהה להעברת בעלות, מצא בית המשפט כי הממונה לא הפלה את החברות שלא כדין. במקום זאת, הוא התייחס לשווים באופן שווה. מכיוון שרוכשי המניות היו מודעים להנחיות, הם לא יכלו לטעון לבורות לגבי החוב הפוטנציאלי. בית המשפט הגיע למסקנה כי סירובו של הממונה להעניק את ההקלות עולה בקנה אחד עם הכלל ודחה את העתירה, תוך ביטול הצו המותנה ופסיקת המשיבים 750 ₪ בהוצאות.