מ"ת 34852-02-10

תקציר

המבקשת, המדינה, הציגה ראיות משכנעות לכאורה לכך שהמשיב אחראי לרצח המנוח. ראיות אלה כללו את הודאתו של המשיב עצמו, עדויות של עדי ראייה, ראיות פורנזיות והודעותיו האחרונות של הקורבן. על פי חומר הראיות, המנוח ניסה לפזר קטטה מחוץ לאולם אירועים כאשר המשיב, שלא היה מעורב בקטטה הראשונית, רץ לעבר המנוח כשברשותו סכין מטבח גדולה. לאחר מכן דקר המשיב את המנוח פעמיים בבטנו וגרם לדימום חמור. הפצעים היו כה עמוקים עד שקרעו את אבי העורקים ואת הווריד הנבוב התחתון, מה שהוביל למותו של המנוח. המשיב טען להגנה עצמית, אך גרסה זו של האירועים לא נתמכה בראיות כלשהן והופרכה על ידי עדי ראייה. זאת ועוד, התנהלותו של המשיב לאחר הדקירה, לרבות הימלטות מהמקום, אי הגשת סיוע ושקרים לשוטרים, המחישה עוד יותר את אשמתו ואת חוסר החרטה שלו. בית המשפט לא מצא כרסום בראיות המבקש וקבע כי יש לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. חרף גילו הצעיר של המשיב והיעדר עבר פלילי, אופי העבירה והנסיבות הסובבות אותה הצביעו על מידה ניכרת של סכנה הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור. בית המשפט לא שקל חלופות כלשהן למעצר, כגון מעצר בית או פיקוח אלקטרוני, שכן סבר כי הן לא ינטרלו במידה מספקת את הסיכון. מעשיו של המשיב, שכללו תקיפה מתוכננת מראש של אדם לא חמוש, הפגינו חוסר שיקול דעת וגישה אגבית לנטילת חיי אדם. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעצרו של המשיב נחוץ לשם הגנה על הציבור והורה על המשך מעצרו עד תום המשפט.