עע"מ 4099/20

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של נציב המדינה הרלוונטי להורות לבעל היתר פליטה - במקרה זה נובל אנרג'י - בדבר זהות הגורם האחראי לביצוע פעולות הדיגום והניטור הנדרשות על פי היתר הפליטה. העותרים טענו כי במתכונת הנוכחית של הסדרי הבדיקה שנקבעו בהיתר הפליטה מובנה ניגוד עניינים מובנה בה, שכן לנובל אנרג'י אינטרס כלכלי בהפעלה רציפה של האסדה. הם ביקשו מבית המשפט להתערב ולהורות כי פעולות אלה יבוצעו על ידי גוף שנבחר על ידי המדינה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט גרוסקופף, קובעת כי לממונה אכן נתונה סמכות לפי חוק אוויר נקי לתת הוראות בדבר אופן ניטור ודיגום מקור פליטה, לרבות מתן הוראות בדבר זהות הגורם המבצע, וזאת מבלי לגרוע מאחריותו של בעל מקור הפליטה ליישם את ההוראות על חשבונו. עם זאת, השופט החליט כי במקרה זה, החשש לניגוד עניינים אינו אינטנסיבי דיו כדי להצדיק התערבות. השופט גרוסקופף הדגיש כי היעדר אינדיקציות מספקות לחלקיותה של נובל אנרג'י, וכל עוד המדיניות הכללית עומדת בעינה, אין מקום להתערב בהחלטת הממונה. השופט מינץ, בדעה מסכמת, הסכים עם תוצאות התיק, אך חלק על פרשנותו של השופט גרוסקופף לחוק. לדברי השופט מינץ, חוק אוויר נקי מטיל במפורש את האחריות לניטור ולדיגום על בעל היתר הפליטה, ולמדינה אין סמכות להכתיב את זהות הגורם המבצע. השופט מינץ טען כי לשון החוק בעניין זה ברורה וחד משמעית, ולכן אין צורך לפרשו עוד. גם הנשיאה חיות הסכימה עם דחיית הערר, אך סברה אחרת באשר לסמכותו של הממונה. לדעתה, הסמכות לקבוע את זהות גוף הניטור והדיגום נובעת מקריאת סעיף 22 לחוק אוויר נקי בכללותו. היא הדגישה כי לכל הפחות ניתן להסיק סמכות זו מן החוק, וגישה פרשנית רחבה תומכת בתפיסה זו. שלושת השופטים הדגישו כי אין בהחלטתם כדי לפגוע בחובת הנציב לפקח על פעילות גוף הניטור והדיגום וכי לנציב סמכות לבחון את מדיניות הניטור והדיגום של מקורות פליטה ואת האפשרות לסטות ממנה במקרים פרטניים.