רע"א 7994/98

תקציר

בית המשפט העליון בחן תיק של בני זוג ישראלים בנוגע לחטיפתו לכאורה של בנם, אזרח ארה"ב יליד 1995, מארה"ב לישראל. האב ביקש את החזרת הילד לפי חוק אמנת האג, שבית המשפט לענייני משפחה אישר, אך מאוחר יותר הפך בית המשפט המחוזי החלטה זו בקובעו כי האב קיבל "רטרואקטיבית" את אי החזרת הילד, תוך שימוש בסעיף 13 לאמנה. בית המשפט העליון קבע כי הגנת ה"השלמה" דורשת ראיות ברורות לקבלה, אשר לא נענתה על ידי האם. בית הדין הדגיש כי אמנת האג מחייבת את החזרת הילד לארה"ב, מקום המגורים הרגיל, אלא אם כן חלים חריגים. היא הדגישה כי תכליתה העיקרית של האמנה היא לשמור על החוקיות ולהשיב את המצב לקדמותו מבלי להתייחס למשמורת, שיש להסדיר אותה בארץ המגורים הרגילה. יתר על כן, בית הדין הבהיר כי "השלמה" מחייבת קבלה חד משמעית של ההורה הנפגע, דבר שלא בא לידי ביטוי במשא ומתן של האב עם האם. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון חייב את החזרת הילד לארה"ב, בליווי האם, והתייחס לסידורים לוגיסטיים הכוללים סיוע בוויזה והוראות כספיות לאם ולילד במהלך ההליכים המשפטיים בארצות הברית. ההחלטה מדגישה את האיזון שמבקש האמנה בין השבת המצב שקדמו לחטיפה לבין שמירה על טובת הילד באמצעות הליך משפטי בינלאומי מובנה.