רע"ב 2121/08

תקציר

העותר, אסיר עולם שהורשע ברצח ובניסיון שוד בשנת 1988, ערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת לדחות את עתירתו נגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת. הוועדה ביטלה את שחרורו המותנה של העותר בעקבות הרשעתו בעבירות נוספות בתקופת המבחן. העותר טען כי העבירות אינן חמורות וכי היה על המועצה לגלות סלחנות בהתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות החלמתו משימוש בסמים ותמיכת משפחתו. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת ועדת השחרורים המיוחדת לבטל את שחרורו של העותר לשש שנים מתוך שמונה השנים המקוריות הייתה סבירה, במיוחד נוכח חוסר נכונותו להשתלב בחברה. בית המשפט דחה גם את טענת העותר כי התביעה הסכימה לתוכנית שיקום במקום לבטלה, שכן קטעי התמלילים שהוצגו לא הצביעו על הסכמה כזו. בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה, שכן השופט קבע כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לנסיבותיו האישיות של העותר. בית המשפט ציין כי שיקול דעתה של ועדת השחרורים המיוחדת במקרים כאלה מוגבל, והיא לא מצאה כל הצדקה להתערב בהחלטתה הסבירה של הוועדה. זאת ועוד, טענת העותר בדבר הסכמתה הנטענת של התביעה לשיקום לא נתמכה בראיות תיעודיות כלשהן. בכך נותר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאישר את ביטול שחרורו המותנה של העותר על ידי ועדת השחרורים המיוחדת.