רע"פ 5077/07

תקציר

המבקש הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בנתניה בנהיגה בשכרות ובגרימת תאונת דרכים. ההרשעה באה בעקבות אירוע בו נהג המבקש תחת השפעת אלכוהול, סטה בצורה מסוכנת ועצר רק כאשר נחסם על ידי נהג משאית. בדיקת הנשיפה גילתה תכולת אלכוהול גבוהה במיוחד בדם. בעקבות הרשעה זו נגזרו על המבקש 16 חודשי מאסר בפועל, לצד 12 חודשי מאסר על תנאי ושמונה שנות פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. בנוסף, בית המשפט הטיל מאסר על תנאי מצטבר ותקופת פסילה מהרשעה קודמת, ובסך הכל שנתיים מאסר בפועל ועשר שנות פסילה. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך רק בעניין גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי העונש היה מוצדק בהתחשב בנסיבות. כעת מבקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בטענה כי בתי המשפט להלן טעו בגזר דינם וכי העונש חמור מדי. עם זאת, הכלל הוא כי רשות ערעור ניתנת רק כאשר הבקשה מעוררת שאלות משפטיות החורגות מהמקרה הספציפי של המבקש, מה שאין כן כאן. יתר על כן, חומרת העונש לבדה אינה מהווה בדרך כלל עילה מספקת לערעור. נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה המסכנת חיים ומחייבת גישה מחמירה ומרתיעה. בתי המשפט עמדו באופן עקבי על עיקרון זה, והוא יושם בעניינו של המבקש. לפיכך, בקשת הערעור נדחית.