ע"פ 7320/07

תקציר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער בשורה של אישומים, בהם מעשה סדום, מעשה מגונה וסחיטה תוך איומים בקטינים בני 11 עד 16, שהשתתפו באימוני כדורגל תחת פיקוחו. למרות שזוכה מחלק מהאישומים בשל היעדר ראיות מספיקות, נגזרו על המערער 12 שנות מאסר, מאסר על תנאי נוסף וחויב בתשלום פיצויים. ההרשעה הסתמכה בעיקר על עדויות מהימנות של הקורבנות שנאספו באמצעות חוקרי ילדים, שנתמכו במצבם הנפשי של הקטינים ובעדויות מחזקות של עדים אחרים. בית המשפט דחה את טענת ההגנה של המערער כי מדובר בהוצאת דיבה נגדו, וראה בחוסר העקביות בהודעותיו במשטרה ובבית המשפט ראיה נוספת לאשמתו. בערעור אישר בית המשפט את מרבית ההרשעות, אך זיכה את המערער מאשמה אחת מחמת הספק, והפחית את תקופת המאסר הכוללת ל-10 שנים. בית המשפט הדגיש את ההבחנה הקפדנית שעשו חוקרי ילדים בין עדויות ממקור ראשון לבין עדויות שמיעה בקרב הקטינים, ובכך הבטיח את מהימנות הראיות ששימשו להרשעה. מקרה זה מדגיש את השיקולים המשפטיים של כללי השמיעה, את מהימנות עדויות הקורבנות ואת השפעתן של ראיות מאששות בהליכים פליליים שבהם מעורבים קטינים.