תמ"ש 37652-02-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפחתי מורכב בענייני ממון וטענות לניצול והשפעה בלתי הוגנת. התובעות, שתי אחיות, טענו כי אחיהן, הנתבע מס' 1, ניצל את ההידרדרות הקוגניטיבית של הוריהן כדי לגנוב את כספם ורכושם. מנגד, טענה הנתבעת מס' 1 כי טענות התובעים אינן מבוססות וכי אביהן היה מודע למעשיו. בית המשפט בחן אירועים שונים, בהם ייפוי כוח שנחתם על ידי ההורים המנוחים בשנת 2009, הלוואה בסך 500,000 ₪ לנאשם מס' 1, תכשיטים שנלקחו לכאורה על ידי הנתבעים וכספים שנמשכו מכספת ההורים. השופטת בחנה ביסודיות את הרשומות והעדויות הרפואיות, והגיעה למסקנה כי ההורים סבלו מליקוי קוגניטיבי, שהשפיע על שיקול דעתם והבנתם את הפעולות המשפטיות. בית המשפט פסל את ייפוי הכוח, המרת ההלוואה ומסמכים משפטיים נוספים עליהם חתמו ההורים, והסכים עם התובעים כי הנתבע מס' 1 ניצל את מצבם המוחלש. נמצא כי הנתבעת לא החזירה הלוואה בסך 500,000 ₪ ולקחה 131,000 ₪ מכספת, שאת שניהם עליה להחזיר לעיזבון. עם זאת, הטענה בעניין התכשיטים נדחתה מחוסר ראיות. בנוסף, הורה השופט לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים הוצאות בסך 120,000 ₪ בתוך 30 יום ודחה את תביעת הנתבע מס' 2 על סך 30,000 ₪, שלא הוכחה. בית המשפט נהג באיפוק בפסיקת הוצאות, בהתחשב בנסיבות. פסק הדין, שהיטיב עם התובעים, הדגיש את חשיבות ההגנה על הקשישים מפני ניצול והשפעה בלתי הוגנת, והדגיש את הצורך בזהירות מירבית כאשר מדובר במתנות ובחוזים בהם מעורבים פגועי נפש.