ד"מ 57547-12-14

תקציר

התובע, אזרח אריתריאה המתגורר בישראל, עבד אצל הנתבעת – חברה המספקת שירותי כוח אדם – בשתי תקופות נפרדות. התקופה הראשונה הייתה בין ה-21 בפברואר ל-11 ביוני 2013, והשנייה הייתה מה-3 באפריל עד ה-11 בנובמבר 2014. התובעת תבעה הפרשי שכר, דמי הבראה, הפרשות לקופות גמל, דמי חגים, פדיון חופשות ופיצויי פיטורים בסך של 26,620 ₪. הנתבע טען כי התובע שולם בתלושים "חברתיים", אותם יש לנכות מכל סכום המגיע לו. תחילה התייחסה השופטת לשאלת צו ההארכה החל, וקבעה כי צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל על הנתבעת, שעיסוקה העיקרי היה מתן שירותי כוח אדם. תחת זאת, קבעה השופטת כי צו ההארכה בענף אספקת כוח אדם חל, שכן מדובר במעסיק שעיסוקו העיקרי הוא אספקת כוח אדם. בסוגיית הפרשי השכר דחתה השופטת את תביעת התובע, וקבעה כי טענותיו אינן סבירות ואינן מתיישבות עם חומר הראיות. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי לתובעת שולם תעריף שעתי של 30 ₪ וכי רכיב ה"חברתיות" בתלושי השכר מייצג תשלום עבור שעות עבודה. באשר לפיצויי פיטורים ודמי הבראה, קבעה השופטת כי שתי תקופות העבודה, המופרדות בהפסקה של עשרה חודשים, נפרדות, והתובעת אינה זכאית לתשלומים אלה. עבור כל תקופה חישבה השופטת את פדיון החופשה לה זכאי התובע: 504.26 ש"ח לתקופה הראשונה ו-1,021.14 ש"ח לתקופה השנייה. עוד קבעה השופטת כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 439.68 ש"ח דמי חגים בגין ארבעה ימי חופשה בהם עבדה בתקופה השנייה. השופטת הורתה לנתבעת לשלם 676.38 ₪ הפרשות לקופות גמל עבור החודשיים האחרונים לעבודתה של התובעת בתקופה השנייה. טענות הנתבעת לקיזוז תשלומים אחרים כנגד רכיב ה"חברתיות" נדחו בשל היעדר הבהרה וספציפיות. בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 2,570.46 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כל צד היה אחראי להוצאותיו, שכן התובע הצליח באופן חלקי בלבד בתביעותיו, ותביעות הקיזוז נדחו. ההחלטה נמסרה בהיעדרם של שני הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.