ע"פ 373/10

תקציר

הערעור מופנה לחומרת העונש שהוטל על אם שהרגה את בנה בן הארבע וחצי בטביעתו בים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הרשיע את המערערת בהריגה וגזר עליה שמונה שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. למערער היסטוריה של בעיות נפשיות והוא לא קיבל עזרה מספקת מהרשויות הטיפוליות. לטענתה, המניע לביצוע העבירה היה למנוע מבנה חיים של בדידות ומצוקה. בערעור נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא שקל כראוי את מחדל המערכת הטיפולית למנוע את האירוע ואת מצבה הנפשי של המערערת, כמו גם את החרטה שלה ואת העובדה שהודתה בעבירה. בא כוחה של המערערת ביקש להקל בעונשה. למרות שהשופטים הכירו בטרגדיה ובנסיבות האישיות החריגות של המקרה, הם הדגישו את הצורך לתת משקל אמיתי לקדושת החיים. הם לא מצאו פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שיצדיק התערבות, וסברו כי העונש שנגזר הוא מידתי ביחס לעבירה, חרף הכשל המערכתי במתן תמיכה נפשית נאותה למערער. השופטים הגיעו למסקנה כי אין מקום להיעתר לערעור, תוך הדגשת האופי המכוון של מעשיו של המערער והצורך בעונש המבטא את סלידתה של החברה ממעשים אלה.