עת"מ 18541-05-13

תקציר

העותרת, מבקשת מקלט, לא הוכיחה את זכאותה להגנה לפי אמנת הפליטים. על פי האמנה, אדם חייב להוכיח פחד מבוסס היטב מפני רדיפה בשל דת, גזע, אזרחות, קבוצה חברתית או אמונות פוליטיות כדי לקבל מעמד פליט. העותר לא הביע כל חשש לרדיפה בסודן או באתיופיה ולא הביא כל ראיה התומכת בחששות אלה. היא עזבה את סודן לאחר שסבה וסבתה נפטרו ואין לה משפחה שם, אך קשריה למדינה כוללים את העובדה שנולדה וגדלה בה, אותה הזכירה בראיונות לצד היעדר בעיות עם המרת דת. העותרת קשורה גם לאתיופיה, מולדתו של אביה, ודוברת את השפה. בית המשפט לא צריך לסווג את מעמד האזרחות שלה כי זה לא רלוונטי במקרה הזה. הליך גירושה של העותרת למדינה שלישית, במקרה זה אתיופיה, הוא חוקי בתנאי שלא נשקפת סכנה לחייה והיא מסכימה, וכך יש לה. עם זאת, מכיוון שהיא אינה משתפת פעולה עם הרשויות בנוגע לגירושה, התוצאה המעשית היא שהיא יכולה להישאר בישראל עד שהרשויות יקבלו החלטה אחרת. לפיכך העתירה נדחית.