ת"א 46551-10-22

תקציר

במקרה הנדון, בית המשפט בחן מספר תביעות הקשורות להתיישנות בתביעה שהגיש אלמן, הן כיורש והן כתלוי, בעקבות פטירת בת זוגו מסרטן, לכאורה עקב טיפול רפואי רשלני. המשיבים טענו כי תקופת ההתיישנות החלה עם מועד פטירתו של המנוח, אך בית המשפט הבהיר כי במקרים בהם יורשים נכנסים לנעליו של המנוח, תקופות ההתיישנות מצטברות ולא מתאפסות. בית המשפט ציין כי תביעתו של האלמן כתלוי היא נפרדת משום שהיא קמה באופן עצמאי על פי דיני הנזיקין והוגשה ביום האחרון המותר של מגבלת שבע השנים. תקופת ההתיישנות בתביעת העיזבון והאלמן כמוטב נקבעה להתחיל כאשר כל העובדות המהותיות לתביעה היו ידועות, במיוחד כאשר אובחן סרטן, דבר המצביע על רשלנות. בית המשפט קבע, כי כל חשד לרשלנות החל את תקופת ההתיישנות, למרות טענת המשיבים כי המנוח היה עסוק בטיפול ולכן לא היה מודע לרשלנות. ידיעת העובדות, ולא הבנה מלאה או רכישת ראיות, פותחת את תקופת ההתיישנות. לאור תובנות אלה, אישר בית המשפט באופן חלקי את עמדת המבקש, ודחה את תביעות העיזבון והאלמן במעמד של מוטב בשל היותו מוגבל בזמן, תוך שהוא מאפשר לתביעה כתלוי להתנהל. החלטה זו מביאה להעברת סמכות השיפוט לבית משפט שלום לתביעה שנותרה, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.