ע"פ 8213-01-11

תקציר

ערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, אשר הרשיע את המערער בשורה של עבירות, בהן הסגת גבול, גניבה, גניבת רכב, שינוי זהות רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המערער, דייר ללא היתר תקף, הואשם בפריצה למכולה המשמשת כמחסן ובגניבת פריטים שונים יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה. הוא הואשם גם בגניבת סובארו ובשימוש ברכב מיצובישי עם סימני זיהוי מזויפים. משהורו לו השוטרים לעצור, נמלט המערער מהמקום ולבסוף נעצר. בית משפט קמא הרשיע אותו בכל סעיפי האישום וגזר עליו בסך הכל 48 חודשי מאסר. בערעור טען המערער, בין היתר, כי היה על השופט קמא לחזור בו, כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אינם נכונים וכי גזר הדין חמור יתר על המידה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור. בית המשפט קבע, כי החלטתו של השופט קמא שלא לפסול את עצמו הייתה ראויה, שכן למערער היו הזדמנויות רבות לערער על החלטה זו, אך לא עשה כן. בית המשפט אישר גם את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שכן הם התבססו על מהימנות עדויות השוטרים ועל חוסר אמינותו של המערער. באשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי הוא מידתי ביחס למעשיו של המערער ולעברו הפלילי, שכלל מספר הרשעות קודמות ועונשי מאסר תלויים ועומדים. לפיכך דחתה ערכאת הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.