בע"מ 6857/22

תקציר

השופט קבע כי הבקשה לא עוררה שאלות משפטיות משמעותיות והתבססה בעיקרה על נסיבות פרטניות, קביעות עובדתיות וטענות ניצול – שאינן עילות ערעור במקרה זה. השופט הדגיש כי פסקי הדין של בתי המשפט קמא יישמו היטב את החוק ולא מצאו ראיות לאפליה על רקע נטייה מינית. זאת ועוד, הטענה בדבר נחיצותה של חוות דעת רפואית להערכת מצבו הנפשי של המשיב בעת חתימת ההסכם נמצאה מופרכת. מאחר שמדובר בעניין חוזי, התקנות הרלוונטיות אינן דורשות חוות דעת רפואית. לבסוף, בקשת רשות הערעור נדחית, והמבקש חויב בכיסוי הוצאותיהם המשותפות של המשיבים, בסך 5,000 ₪. החלטה זו התקבלה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות, לרבות תקנה 44 לבית המשפט לענייני משפחה.