עת"מ 52733-12-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה המתנגדת להחלטת רשות רישוי מקומית לאשר בקשה להיתר בנייה. העותרים טענו כי הליך האישור לא היה תקין וכן טענו כי היתר הבנייה מהווה חריגה מתכנית הקרקע החלה. בית המשפט נדרש לפסוק במסלול הפרוצדורלי שיש ללכת בו כדי לערער על ההיתר. לאחר ששקל את הטענות, קבע השופט כי דרך הפעולה הראויה היא הגשת ערר לוועדת הערר, כמפורט בסעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה, ולא הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. הסיבה לכך היא שוועדת הערר היא גוף מקצועי שיכול להעריך בצורה הטובה ביותר תביעות הקשורות לתכנון, וההליך שהיא מציעה מהיר ונגיש יותר מהליכים בבית המשפט. יתר על כן, מאחר שנראה כי הסכסוך העיקרי בין המבקשים הוא קנייני באופיו, בית המשפט האזרחי יהיה המקום המתאים להכרעה בעניין. השופט גם ביטל צו ארעי שמנע מהמשיבים להמשיך בבנייה, נוכח התחייבותם להרוס כל חלק מהמבנה שיימצא כי נבנה על מקרקעי העותרים. לעותרים ניתנה ארכה עד ליום 28.6.2020 להחליט אם לדחות את עתירתם; אם יבחרו שלא לעשות כן, העתירה תימחק אוטומטית ב-29 ביוני. עוד ציין השופט כי אינו רואה עילה להורות על הוצאות באותו שלב.