תו"ב 26318-02-11

תקציר

הנאשם הורשע בהקמת ארבעה מבני אירוח, בריכת שחייה וחניון מקורה ללא היתר בנייה, ובשימוש מסחרי במבנים במושב רמות ברמת הגולן. עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, מהוות עבירה על סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה. בית המשפט דחה את בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום בעילה של הגנה מפני צדק, בקובעו כי היעדר הנחיות ברורות מהרשויות ואי אכיפת החוק במקרים דומים מצדיקים את מעשיו. בית המשפט הדגיש כי חוקי התכנון התקפים משנת 1967 מחייבים מתנחלים לקבל היתרי בנייה, וכי הנאשם לא הגיש כל ראיה לבקשות להיתרים או לתוכנית מתאר לפני הגשת כתב האישום. יתר על כן, הטענות בדבר הבטחות הממשלה ועידוד לפיתוח ענף התיירות לא נתמכו בראיות. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר שיהוי ואכיפה בררנית, והדגיש כי היעדר אכיפה בחלק מהמקרים אינו מצדיק חנינה כללית. בשלב גזר הדין התייחס בית המשפט לנזק החברתי שנגרם כתוצאה מהעבירות, להיעדר ראיות למועד בניית המבנים ולמניעיו הכלכליים של הנאשם. בית המשפט ציין את התמשכות העבירות ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה. בית המשפט קבע את טווח הענישה המתאים לקנסות ושקל את נסיבותיו הפרטניות של הנאשם, לרבות תאונת העבודה שלו והיעדר ראיות למצוקה כלכלית. בסופו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם לשלם קנס בסך 100,000 ₪ או לרצות 300 ימי מאסר, חתם על התחייבות בסך 100,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות תכנון ובנייה, והורה על הריסת המבנים ואיסור שימוש בהם ללא היתר. הצווים היו אמורים להירשם בפנקסי המקרקעין, והנאשם נדרש לשלם אגרה כפולה בסך 11,200 ₪. לנאשם ניתנה זכות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בנצרת. פסק הדין ונימוקיו נמסרו בהיעדרם של הצדדים והוכן על ידי השופט דניאל קירס.