ת"א 40375-09-15

תקציר

נקודת הדיון המרכזית הייתה האם יש לרשום את הנתבע, שהשכיר את דירת אביו, כבעלים של הנכס ובכך לשאת בתשלום ארנונה. בידי העירייה די ראיות לכך שלנתבע היה קשר הדוק לנכס, לרבות הצהרתו החתומה בעצמו, הסכמי שכירות וניהול דירות אחרות באותו בניין. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לסתור זאת ולהבהיר את בעלותו של אביו, במיוחד בהתחשב בכך שלא שילם ארנונה במשך כמעט שני עשורים. השופט פסק לטובת העירייה, וקבע כי יש לרשום את הנתבע כמחזיק בנכס ולשלם את המסים המתאימים. עוד קבעה השופטת כי יש לקצר את חוב המס כך שיכסה רק מסים מ-1 בינואר 2010 עד 31 בדצמבר 2013 – תקופה שמאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים. פסק דין זה מהווה קבלה חלקית של תביעת העירייה, המורה לנתבעת לשלם את חוב המס, הריבית ושכר טרחת עורך הדין, תוך דחיית התביעה כנגד הנתבע הראשון בשל היעדר כתב תביעה.