ת"א 13012-09-18

תקציר

התובעת, כורמת, הגישה תביעה נגד הזרע (נתבעת 1) ומדינת ישראל – משרד החקלאות ופיתוח הכפר (נתבעת 2), בטענה כי הכרם שלה נדבק בנגיף לייפרול 2 עקב חומר גידול מזוהם שנמכר על ידי הזרע. התובעת טענה כי הנתבעים התרשלו והפרו את חובתם החקוקה לפקח על שיווק חומר הגידול. הזרע טענה כי חומר הגידול שמכרה נבדק ואושר על ידי משרד החקלאות, וכי היא אינה אחראית לביצוע בדיקות נוספות. בנוסף, ההסכם בין התובעת למשתלה כלל ויתור על תביעות בנוגע לבריאותם ואיכותם של השתילים. משרד החקלאות טען כי מילא כראוי את תפקיד הפיקוח. בית המשפט מצא כי בעוד התובעת הוכיחה כי הכרם שלה היה נגוע בלייפרול 2, היא לא הצליחה להוכיח כי מדובר בתוצאה של חומר הרבייה של הזרע. למרות שלא ניתן היה לשלול את האפשרות של הדבקה ב-Liferol 2 מהחומר של הזרע, לא היה ידוע על קיומו של הנגיף בישראל בעת מכירת החומר, ונוכחותו לא נדרשה להיבדק. טענת התובעת כי הנתבעים היו צריכים לבחון את המלצת פרויקט 2013 לבדיקת Liferol 2 הופרכה, שכן הפרויקט התמקד אך ורק ב-Liferol 3. יתר על כן, התובעת, שהייתה מודעת לסיכונים, הסכימה לוותר על כל טענה בנוגע לבריאות השתילים בחוזה שלה עם המשתלה. סיכומו של דבר, התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להטיל על הנתבעים אחריות בגין רשלנות או הפרת חובה חקוקה. תביעתה נדחתה והיא חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לזרע ולמשרד החקלאות.