ת"פ 41152-08-20

תקציר

**ניתוח משפטי של גזר דין בת"פ 41152-08-20 מדינת ישראל נ' אלמדלסי ואח'** **מבוא** גזר דין זה עוסק בנאשם שהורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם, יאיר אלמדלסי, בן 24, בעל עסק עצמאי, ביצע את העבירה ביום 21.11.2019, במהלך פעילות אכיפה של רשות המיסים בשוק העירוני של באר שבע. במהלך האירוע, הנאשם משך שוטר לאחור במטרה להרחיקו מאביו, אשר סירב למסור תיק לידי השוטר. **סוגיית ביטול ההרשעה – ההלכה הפסוקה ויישום במקרה זה** עיקר הדיון המשפטי בגזר דין זה מתמקד בבקשת הנאשם, באמצעות בא כוחו, לביטול הרשעתו בדין, וזאת על בסיס המלצת שירות המבחן. בית המשפט דחה בקשה זו, תוך שהוא מפרט את השיקולים המשפטיים והפסיקתיים שעמדו בבסיס החלטתו. 1. **הנטל להוכחת נזק קונקרטי:** ההלכה הפסוקה, כפי שהודגמה בע"פ 4318/20 מדינת ישראל נ' אלון חסן, קובעת כי על הנאשם המבקש לבטל את הרשעתו להוכיח שני תנאים מצטברים: (א) שההרשעה תוביל לפגיעה חמורה בשיקומו; ו-(ב) שסוג העבירה מאפשר ביטול הרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי ענישה אחרים, ובפרט באינטרס הציבורי. * **במקרה זה:** בית המשפט קבע כי הנאשם לא עמד בנטל זה. לא הוצגה כל ראיה לכך שהרשעתו עלולה לפגוע בפרנסתו (עסק של מגשי פירות), ונדחתה הטענה כי מדובר בנער צעיר המצדיקה ויתור על הוכחת נזק קונקרטי (בהתבסס על רע"פ 7109/14 סייג נ' מדינת ישראל). כמו כן, נדחתה הטענה בדבר פגיעה בדימוי העצמי כהצדקה לביטול הרשעה, לאור פסיקת בית המשפט העליון (רע"פ 9042/17 עאבד נ' מדינת ישראל). * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט הדגיש את דרישת הפסיקה להוכחת נזק **קונקרטי** ו**קשה**, ולא רק פגיעה כללית (רע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל). 2. **חומרת העבירה והאינטרס הציבורי:** עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו נחשבת לעבירה הפוגעת בערכי שלטון החוק והגנה על אנשי ביטחון. הפסיקה מציבה "קיר ברזל של אפס סובלנות" כלפי מעשים אלו, שכן הם עלולים לרוקן מתוכן את עבודתם של אנשי אכיפה ולשדר מסר של זלזול בחוק (רע"פ 5579/10 קריה נ' מדינת ישראל). * **במקרה זה:** בית המשפט קבע כי עבירה זו אינה נמנית עם אותן עבירות שבהן יש להורות ככלל על הימנעות מהרשעה (רע"פ 3208/15 דוד הקרי נ' מדינת ישראל). האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור והרתעה גובר על עניינו הפרטני של הנאשם, במיוחד כאשר לא הוכח נזק קונקרטי ולא נעשה שיקום. 3. **תסקיר שירות המבחן:** למרות המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה ולהטיל עבודות שירות, בית המשפט לא היה מחויב לקבלה. הודגש כי תסקיר שירות המבחן הוא שיקול אחד מני רבים, ואינו מחייב את בית המשפט, במיוחד כאשר המלצתו אינה עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון. * **במקרה זה:** בית המשפט ציין כי אף גוף התסקיר עצמו אינו תומך באופן מלא בביטול הרשעה, שכן הוא מתאר את הנאשם כבעל נטייה להתנהלות פזיזה, מתקשה להבין את הפסול בהתנהלותו, ושלל נזקקות טיפולית. 4. **התנהלות הנאשם – לא "שולי":** בית המשפט דחה את הטענה כי הנאשם הוא "מבצע שולי". ההתנהלות שלו, אף אם נבעה מרצון לסייע לאביו, נחשבת למעשה שפוגע בסדר הציבורי ובשלטון החוק. קבלת טענה כזו עלולה לרוקן מתוכן את העבירה. **קביעת מתחם העונש והעונש בפועל** 1. **מתחם העונש:** בית המשפט קבע את מתחם העונש בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, תוך התחשבות בערכים המוגנים (שלטון החוק, הגנה על אנשי ביטחון), במידת הפגיעה (רף נמוך, שכן מדובר במשיכה מאחור להרחקה), בענישה הנוהגת ובנסיבות הביצוע. 2. **מדיניות ענישה נוהגת:** במקרים של הפרעה לשוטר, מדיניות הענישה הנוהגת כוללת לרוב מאסר על תנאי, קנס ושירות לתועלת הציבור (של"צ). 3. **נסיבות ביצוע העבירה:** הועלתה נקודה משפטית הנוגעת ל"כבוד האדם וחירותו" ו"זכות האדם לאוטונומיה על גופו" בהקשר של עבירות הפרעה לשוטר. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי במקרה זה, הנאשם אינו מבצע שולי, והרצון לסייע לבן משפחה אינו מהווה הגנה מצדיקה. 4. **נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:** לזכות הנאשם נזקפו היותו צעיר, ללא עבר פלילי, הודאתו ולקיחת האחריות. מנגד, נזקפה לחובתו התנגדותו להתערבות טיפולית, למרות דפוסי התנהגות פזיזים. 5. **העונש בפועל:** לאחר ששקל את כלל השיקולים, בית המשפט גזר על הנאשם: * 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים (עם הפעלה במקרה של עבירת הכשלת שוטר). * 140 שעות של"צ. * קנס בסך 1,000 ₪. בית המשפט מיקם את עונשו של הנאשם "בסמוך לתחתית המתחם". **סיכום ודגשים משפטיים** גזר דין זה משקף את המתח הפסיקתי בין הצורך בהרשעת נאשמים שביצעו עבירות, לבין מקרים חריגים בהם יש לשקול ביטול הרשעה לטובת שיקום. בית המשפט חזר על הלכות ברורות בנוגע לנטל הוכחת הנזק הקונקרטי, הדגיש את חומרת עבירות ההפרעה לשוטר ואת האינטרס הציבורי בהגנה על שלטון החוק, וקבע כי במקרה זה, התנאים לביטול הרשעה לא התקיימו. הדבר מדגיש את הזהירות הנדרשת בביטול הרשעות, גם כאשר קיימת המלצה מגורם טיפולי, וכי ההחלטה נטועה בשיקולים משפטיים ופסיקתיים מחייבים.