תפ"ח 49708-10-13

תקציר

דודה של צעירה מתלוננת הואשם בשורה של עבירות מין שבוצעו בה במשך מספר שנים בהיותה קטינה. כתב האישום מפרט חמישה אירועים שונים בין השנים 2003-2009-2010, בהם מעשה מגונה, גרימת מעשה מגונה ואונס של קטינה בת משפחה. הנאשם הודה באשמה אך טען כי המעשים המיניים אינם נכונים. המשפט התמקד באמינות המתלוננת לעומת הנאשם. השופט מצא את עדותה של המתלוננת אותנטית ואמינה, וציין את עקביותה, ייחודה והקושי הרגשי שלה לשחזר את האירועים. עדות זו קיבלה חיזוק נוסף בראיות תומכות, לרבות עדויותיהם של פסיכולוג, בני משפחה וחברים שהמתלוננת התוודתה בפניהם טרם חקירת המשטרה. השופט התרשם מחוסר רצונה של המתלוננת לחשוף את ההתעללות ומהניסיון של הנאשם ובני משפחתו להשתיק אותה, דבר המעיד על תחושת אשמה. לעומת זאת, השופט מצא את עדותו של הנאשם מתחמקת ולא משכנעת, והתמקדה בזלזול במתלוננת ולא בהתייחסות לגופן של ההאשמות. השופט דחה גם את טענות ההגנה בדבר הוצאת דיבה, וקבע כי הן חסרות בסיס וחסרות בסיס. בסופו של דבר, הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל האישומים, בקובעו כי הסכמת המתלונן לא ניתנה באופן חופשי וכי הנאשם היה מודע לכך.