ע"א 552/83

תקציר

התיק סובב סביב הסכם פשרה הקובע את דמי המזונות שאב צריך לשלם לבתו מחוץ לנישואין. הבת, באמצעות אמה, תבעה להגדיל את דמי המזונות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי הסכמי פשרה בתביעות מזונות מחייבים קטינים וניתן לשנותם רק אם חל שינוי מהותי בנסיבות. למרות שיוקר המחיה המאמיר אינו מצדיק לשקול מחדש את דמי המזונות, שינויים ביכולות הכלכליות של ההורים ובצרכי הקטין יכולים. כדי להוכיח גידול משמעותי בצרכים, יש להציג את תמונת המצב בעת השגת ההסכם ואת השינויים שחלו מאז. השופטת לא קבעה ממצאים ברורים לגבי השתכרות ההורים, צרכי הקטין או יכולתו של המערער לשלם, החיוניים לקביעת המזונות. לפיכך, בית המשפט העליון מקבל את הערעור ומחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך בירור סוגיות אלה. עוד נקבע בפסק הדין כי דמי המזונות הנוכחיים עומדים כתשלום זמני עד להכרעתו הסופית של בית המשפט המחוזי. בנוסף, על המשיב לשלם למערער 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. הנשיא שמגר והשופט לוין מסכימים עם פסק הדין.