ע"א 758/87

תקציר

בתיק ע"א 758/87 התקשרה המערערת בהסכם עם המשיבה מס' 1, המגובה בערבות אישית של המשיבה מס' 2, לרכישת חנות בבניין שנבנה על ידי המשיב. ההסכם כלל התניות שונות בנוגע להקמה ולמסירה של החנות, ובראשן מתן תקופת חסד של 30 יום למסירה, שמעבר לה העיכוב ייחשב כהפרת חוזה. כמו כן, טופל פיצוי בגין עיכובים, ונקבע כי שיהוי של שישה חודשים לא ייחשב לצורכי פיצוי, אך המערערת זכאית לתבוע פיצויים בפועל במקום פיצוי מוסכם מראש בעת ההפרה. המערערת פתחה בהליכים משפטיים בדרישה לפיצוי בגין איחורים במסירה וברישום החנות, בין היתר. פסק הדין הראשוני התייחס רק לפיצוי בגין עיכובים במסירה, אך המערערת ערערה וטענה לפיצוי מלא בגין העיכובים. בית המשפט העליון החליט כי הארכת 30 הימים מעבר למועד המסירה המוסכם מהווה הפרה, המזכה את המערערת בפיצוי ממועד המסירה המקורי, 15.9.1977. עוד נקבע כי הודעת הסיום והמוכנות לחזקה לא נמסרה כראוי, והחנות לא הושלמה בהתאם לדרישות החוזה, מה שהאריך את תקופת הפיצוי עד לסיום הבנייה. למרות שהמערערת תבעה פיצוי בגין אי רישום החנות, טענה זו לא נענתה בשל היעדר סכום פיצוי מוגדר בחוזה. בנוסף, מאחר שלא נגרם כל נזק מאי הבטחת התשלומים על ידי המשיבים בהתאם לחוקי הדיור, לא יכלה המערערת לקבל פיצוי נוסף מטעמים אלה. לבסוף, בצדק הוחלו התאמות ריבית והצמדה פיננסית ממועד המסירה ועד לפסק הדין, בהתחשב באיחור בהשלמת הבנייה. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, חישב את הפיצויים המגיעים לו והורה על תשלום שכר טרחת עורך דין למערער, תוך שהוא דוחה את הערעור הנגדי.