ת"ט 40721-02-24

תקציר

העותר והמשיב מצויים בסכסוך חוזי אזרחי על שטר פירעון. העותרת מבקשת שהתיק יידון בבית משפט השלום בנתניה על יסוד הסכם שיפוטי בחוזה ביניהם, ואילו המשיבה טוענת כי לבית המשפט המחוזי לוד מרכז יש סמכות. השופט מצדד בעותר ומנמק את פסק הדין. רשות מקומית, אף שאינה סמכות שיפוטית מרכזית, חייבת לעלות בהזדמנות הראשונה, דבר שהעותר עשה בהקדם. הסכם שיפוט בין צדדים מכובד בדרך כלל, במיוחד אם הוא בלעדי, והסכמת הצדדים גוברת על תקנות אחרות. השופט מבחין בין המקרה הנוכחי לבין חיקוקים קודמים, תקנות ההוצאה לפועל ותקנות סדר הדין האזרחי, שאפשרו לתובעים לבחור את מיקום העדפתם מבין החלופות הקבועות בתקנות. התיקון האחרון לתקנות ההוצאה לפועל בשנת 2018 משווה את המצב ומעניק לחייבים גמישות רבה יותר. השופט מתייחס גם לכוונת התיקון ומתייחס לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שמטרתו להקל על הגישה לחייבים מבלי לשנות את הפסיקה הקיימת בנושא הרשות המקומית. מאחר שמדובר בהסכם שיפוט בלעדי, ואין נסיבות חריגות, נעתר השופט לבקשת העותר להעביר את הדיון לבית משפט השלום בנתניה.